כל ההתחלות 

לפני ראש השנה, התאספו כל ההתחלות החדשות לפני אלהים והודיעו: "די! בכל שנה האנשים מבטיחים לשנות את דרכיהם. בכל שנה הם מתחילים וכעבור כמה ימים או שבועות הם חוזרים להרגלים הישנים שלהם! נמאס לנו לחזור, כל שנה, אל ההצלחה, אימנו, בידים ריקות. השנה לא נרד אל בני האדם. לא יהיו השנה התחלות חדשות!"

אלהים מזעיף פניו אבל, ההתחלות עומדות במרין. הוא מסתכל ומבחין בהתחלה אחת קטנה ולבנה שעומדת בצד. "למה את לא מצטרפת לאחיותייך?" הוא שואל. "אני," היא עונה "אין לי טענות." "באמת?" מתפלא אלהים וחושב שאולי מצא פיתרון למשבר "מי את? ספרי לי עלייך." "אני התחלת האמונה העצמית." "התחלת האמונה בי רצית להגיד!" מרעים אלהים והתחלת האמונה העצמית מצטנפת בפינה "לא." היא לוחשת בקול רועד "התחלת האמונה של אדם בעצמו." אש ותימרות עשן עולים מאפו של אלהים וכל ההתחלות מתייצבות לפני התחלת האמונה העצמית לגונן עליה. מזוית עינו מבחין אלהים באמן של כל ההתחלות החדשות, בהצלחה, עומדת בפתח ומוכנה להגן על בנותיה כלביאה. "איך זה שלך אין תלונות על כשלונות?" הוא שואל בנועם. " אני כמעט תמיד מצליחה." "כמעט תמיד? מה מפריע לך להצליח תמיד?" מנסה אלהים לדובב אותה בתקווה ששאר ההתחלות ילמדו ממנה. "אתה." עונה התחלת האמונה העצמית "אתה לוקח את האנשים אליך לפני שהם מגיעים להצלחה." אלהים מקדיר שוב את פניו והפעם התחלת האמונה העצמית ממהרת לסביר: "אתה זוכר את משה? זה שהוציא את בני ישראל ממצרים? אין ספק שהוא האמין בך. במיוחד אחרי המופע האור קולי המרשים שהצגת לפניו במדבר. אבל, רק אחרי שהתחיל להאמין בעצמו וביכולות שלו היה משה מסוגל לחזור למצרים ולהוציא משם את בני ישראל, למרות שפחד שיעמידו אותו למשפט בגלל המצרי שהרג. האמונה ביכולותיו גם עזרה לו להמשיך בשליחות שלו ארבעים שנה אחרי שחרצת את דינו לא להכנס לארץ כנען." "היו לנו כמה חילופי דברים בענין" מודה אלהים. "משה קיווה, עד הרגע האחרון, לשנות את הדין." מסכימה התחלת האמונה העצמית. "היית אומר שמשה הוא הצלחה?" "הוא אחת ההצלחות הגדולות!" מתגאה אלהים. "אדם שלא איבד את אמונתו גם בתנאים הכי קשים." ולאחר רגע מוסיף "וגם את אמונתו העצמית לא איבד." "ואת יונה אתה זוכר?" נחפזת התחלת האמונה העצמית להמשיך "הוא לא היה צריך להאמין בך. אחרי הטראומה שלו בבטן הדג, הוא היה בטוח שאתה קיים! אבל, אמונה בעצמו לא היתה לו. כשבני נינוה חזרו בתשובה הוא לא חשב שנבואותיו עזרו להציל אותם וסופו שבא אליך בטענות שאתה הכשלת אותו. הוא בכלל לא ראה את ההצלחה הגדולה שחולל." אלהים מסתכל על ההתחלות החדשות ומעביר יד בלתי נראית על סנטרו הבלתי נראה. "מה דעתכן," הוא פונה אל ההתחלות החדשות "אם בכל פעם שתינוק נולד תבוא אליו התחלת האמונה העצמית ראשונה? תהיו מוכנות לרדת לעולם בעקבותיה?"

ההתחלות החדשות עורכות התייעצות קצרה. "אם היא תרד לפנינו גם לפני ראש השנה, כדי לתת סיכוי הוגן לבני האדם שאיבדו את אמונתם, נסכים לרדת בעקבותיה." אלהים שוקל רגע את ההצעה ועונה: "אני אגדיל לעשות. בכל ראש שנה, כשאדם שומע ומקשיב לקול השופר תרד אליו התחלת האמונה העצמית. ואם יקשיב לשופר בכל נשמתו ובכל מאודו, ישמע את התפילה שהיא מעבר למילים - תפילת האמונה שמתחילה בו עצמו ואינה מסתיימת לעולם. כשתשמעו את השופר, תדעו שהתחלת האמונה כבר ירדה וגם אתן תרדו בעקבותיה."